מעוז פניגשטיין הי"ד – חבר טוב ומלח הארץ שנפל במלחמה.
מעוז היה חבר טוב שלנו, אביאל הכיר את מעוז בגיל 18, כשהם למדו יחד בישיבה בבני נצרים, שם נוצר בניהם קשר חזק מאוד, שהמשיך עד נפילתו בקרב.
פרויקט הספסל של מעוז
מעוז היה בחור לא קונבנציונלי, לכן בחרנו להנציח אותו בדרך לא קונבנציונלית.
מטרת הפרויקט 'הספסל של מעוז' היא להניח ספסלים במקומות מפתיעים, מול נוף יפה, איפה שלא ציפית לראות ספסל, אבל ממש מתחשק לך לשבת 🙂
האהבה של מעוז לטיולים, לארץ ישראל ולעם ישראל הייתה חלק מהאופי שלו.
בפשטות שמאפיינת אותו, הוא הכיר מלא שבילים ודרכים למקומות הכי יפים, ברגל באופנוע ובאופנים.
בפוסט הזה גם נציין את המיקומים של הספסלים שקמו לזכרו של מעוז, וגם על הדרך נספר עליו, כדי שעוד אנשים יוכלו להיחשף לאישיות המיוחדת שלו.
מעוז פניגשטיין הי"ד, אמנם היה רק בן 25 בנופלו, אבל הספיק לחיות חיים מלאים.
הוא נולד בטלמון שבבנימין, בילדתו עבר עם משפחתו כמה שנים לקנדה. בתיכון למד בישיבת מצפה רמון, ישיבה סביבתית שמטיילים בה המון..
בסוף התיכון למד בישיבה הגבוהה ברמת גן ואחכ בישיבת בני נצרים (שם אביאל ומעוז הכירו)
התגייס לדובדבן, תוך כדי השירות הצבאי מעוז התחתן עם אודיה (בחתונת קורונה) הם עברו לגור יחד בגבעת חנן שבהר חברון (מול סוסיא) אחרי השיחרור, חזר ללמוד תורה בישיבה כרמל וחלם במקביל להקים עסק של אופניים.
בשמחת תורה מעוז הוקפץ למילואים, כשבתו הראשונה טֶנֶא היתה רק בת חודש.
מעוז נפל בקרב בעזה (ג'באליה).
מי היה מעוז פניגשטיין?
מעוז, הבן הבכור של אלעד וצורית פניגשטיין. הוא גם נכד ונין ראשון.
אחרי מעוז נולדו 6 אחים (יואב, עדו, חיה נגה, אפרת, אריאל ודביר)
הם משפחה מטיילת והרפתקנית- גולשים יחד בסקי, מטיילים בארץ ובעולם.
מעוז היה איש מצחיק. הוא לא התברג בתפקיד 'הליצן של החבורה' פשוט היה לו אמירות שנונות, יציאות שאי אפשר לצפות מראש, ואי אפשר להישאר אדישים ולא לצחוק מהדברים שהוא אומר. בכזו נונשלאנטיות הוא היה מזהה דברים במציאות שאף אחד לא שם לב אליהם, ופשוט צוחק על החיים.
הוא אהב לרכב על כל מה שיש לו גלגלים, מספיק גלגל אחד גם. היתה לו שליטה מצויינת על חד אופן, בכל חתונה הוא היה הראשון שמגיע לשמח, הוא והחד אופן.
מעוז בחתונה שלנו רוכב על החד אופן:
בנוסף לחד אופן מעוז גם היה רוכב על אופנועים ואופניים. היה לו חלום להקים את החנות אופניים הראשונה בהר חברון.
עוד כשגרנו בבני נצרים הוא שיכנע את אביאל לקנות אופניים מקצועיים ודירבן אותו בכל הזדמנות לרכב עליהם. בשנים האחרונות, כשהוא כבר לא גר לידנו, כל פעם שהוא ראה בסטורי שאביאל רוכב עליהם, הוא היה ישר מגיב😅
האהבה שלו לרכיבות היתה ממש נוכחת, כשאנחנו היינו רואים סינגלים של אופניים או מתקנים מיוחדים היינו מצלמים לו.
אפילו קצת לפני המלחמה מעוז התחיל לפרוץ (בעצמו לבד) סינגל של אופניים בגבעת חנן, צמוד לבית שלו.
מעוז היה צייר מוכשר מאוד, כשהיינו צריכים גלופה לאיזה חולצה הוא היה הראשון שפנינו אליו. הוא בעיקר היה שמרבט מלא שירבוטים וציורים עם אמירות שנונות. הדפים האלו נתלו בכל מקום שהוא היה בו, בלוח מודעות של הישיבה בבני נצרים ואפילו במקרר של הבית שלנו.
כמעט לכל הציורים שלו היה איזה קאצ' הוא לא צייר 'רק כי זה יפה'… את הציור הבא לדוגמא הוא צייר כשהתארסנו, הציור משמאל זה המוט הילוכים של הג'ימני שאביאל נהג עליו באותה תקופה:
אחרי הישיבה בבני נצרים הוא התגייס לצה"ל.
יום אחד הוא חזר מהמיונים וסיפר לנו ששאלו אותו לאן הוא רוצה להתגייס, הוא ענה להם "אני מכיר את שריון, זה נשמע לי סבבה" וצחק שכל היחידות כל כך 'מסווגות' שאי אפשר לדעת מה הם עושים ואם זה מעניין באמת.
גייסו אותו לדובדבן. אביאל ומעוז התגייסו פחות או יותר באותו זמן, שניהם האריכו שיער, אביאל ערב לפני הגיוס הסתפר, אבל מעוז הגיע לבקום עם שיער אפרו על הראש, הצטלם ככה לחוגר ושלח לאביאל תמונת ניצחון:
את התקופה בצבא מעוז לקח ממש ברצינות, הוא היה נווט ויצא למשימות עם הצוות שלו… זו היתה תקופת קורונה, שם הוא הכיר גם את אודי והתחתן איתה.
יום אחד מעוז שלח לאביאל הודעה: גבעת חנן!!
כשאנחנו עוד חיפשנו לאן לעבור לגור…
מעוז ואודיה אחרי החתונה עברו לגור בגבעת חנן.
אהבנו את הרעיון של להפוך להיות שכנים שלהם, ובאמת באנו שבת קפואה אחת לבדוק שם (מקום מהמם,אבל בסוף כל השבת קפאתי מקור, אמרתי לאביאל שאני לא אשרוד את זה, ועברנו לגור בחוות גלעד😅)
אחרי השיחרור של מעוז מצה"ל, הוא חזר ללמוד תורה בישיבת כרמל, היה רכז נוער בסוסיא, פרץ סינגל אופנים צמוד לבית שלו בגבעת חנן, שבילים לבורות מים ועזר בכל התנדבות חקלאית שנפלה בחלקו.
הפעם האחרונה שראינו את מעוז היתה בשבת, כמה ימים לפני הלידה של טֶנֶא, הבת של מעוז ואודיה שנולדה חודש לפני המלחמה…
מלחמת חרבות ברזל
ביום שמחת תורה, כשהתחילה המלחמה, מעוז גוייס מייד ונסע לישובי הדרום.
מעוז האדם הראשון שמתייצב כשצריך לעזור. שעברנו/ שיפצנו דירה, וכשיש מלחמה. זה בכלל לא משנה.
חבריו לצוות מספרים שגם בזמנים הקשים ביותר, הוא דאג להרים ולשמור על המורל שלהם, להכין קפה בכל הזדמנות, לצוות ול'אורחים' , לא משנה מה הדרגה שלהם.
מהכניסה שלהם לעזה הוא אמר בכל הזדמנות "בואו לעזה, כיף פה"
כמה ימים לפני שנפל מעוז שלח לאביאל סרטון שהוא ודוד מהצוות (שהוא גם מדריך סנפלינג) קושרים חבלים כדי להקל עליהם באיזה פעילות בכניסה לעזה…
פרויקט הנצחה – הספסל של מעוז:
למעוז היה קטע עם ספסלי שקיעה. אביאל מספר שעוד בתקופה שהם למדו יחד בבני נצרים, מעוז הפך את הספסל (שהיה לכיוון הישיבה) כדי שיהיה לכיוון השקיעה, וכל פעם, ממש בדקות של השקיעה היה מכין תה או קפה וכולםהיו מוזמנים לבוא לשבת איתו מול השקיעה.
תוך זמן קצר המפגש הזה הפך למסורת וכל יום שבזמן השקיעה הם היו מתקבצים לשבת בו עם קפה/ תה.
תמונה מהספסל שקיעה מול הישיבה בבני נצרים שמעוז סובב:
(מעוז עומד מצד ימין עם הכוס תה ביד)
החלטנו להקים לזכרו את פרויקט שנקרא 'הספסל של מעוז'. המטרה היא להציב ספסלים במקומות יפים שצופים לשקיעה. למעוז היתה יכולת להינות מהדברים הקטנים בחיים, כמו השקיעה… כך בזכות ספספלים לכולם תיהיה אפשרות להנות כמו מעוז, מדברים פשוטים ויומיומיים.
תוכלו למצוא את המיקומים של הספסלים במפת ההנצחות שמצורפת בתחתית הפוסט (אנחנו מעדכנים אותה כל פעם שנוסף ספסל)
פוסט שאביאל כתב אחרי הנפילה של מעוז:
עוד קצת על מעוז:
כחלק מהשטיות והאהבה של מעוז לצחוק על החיים, בחנוכה לפני כמה שנים מעוז הזמין אותנו לטייל איתו באזור הבית שלו. יצאנו לטיול מעוז, אביאל, רוני, מורג ובארי (שהיה אז ממש תינוק) מעוז לקח אותנו לראות מערות באזור טלמון- דולב.
תמונה מהטיול המדובר:
באותו ערב קפצנו להדליק נרות חנוכה בבית של פניגשטיין בטלמון. מעוז ואביאל ישבו על הספה ואז מעוז החליט שהוא מתקשר לאחראי שבו"שים בישיבה בבני נצרים (בה הם למדו יחד) להגיד שהוא רוצה לבוא לבדוק את הישיבה.
אביאל ומעוז כבר היו בצבא😅 האחראי שבוש"ים לא הכיר אותם…
אביאל צילם את מעוז מנהל את השיחה הזו בשיא הרצינות-
שומעים בשיחה שמעוז מדבר על דותן לבנון, אביאל אומר ש'דותן' היתה דמות שהומצאה באישון לילה, של גיבור מיסתורי, לוחם על, שמטרת המצאתו היתה להדליק שבו"שים מורעלים. הוא בעצם היה הדמות האידיאלית שכל בחור דתי היה רוצה להיות היא. כמובן שאחד מהוגי הדמות הוא מעוז, שלקח את הבדיחה עד הסוף ולא הפסיק להמציא עליו סיפורים ולדבר עליו בכל הזדמנות לפני שבו"שים חדשים, ובאופן כללי עם כולם.
באופן פרדוקסלי, מעוז עכשיו הפך להיות 'הבוגר הזה של הישיבה'…
הבית בו גדל
צורית ואלעד פניגשטיין הם ההורים המיוחדים של מעוז, כל כך מיוחדים, שבשנה שעברה הם הזמינו לשבת את כל החברים של מעוז מהישיבה, כולל נשואים עם ילדים (!) צורית בשילה לכולם את האוכל, הם דאגו לכולנו למקומות לישון, ופתחו את הבית שלהם לכמות לא נורמלית של אנשים.
זאת תמונה מממוצאי שבת המדוברת בבית של משפחת פניגשטיין בטלמון:
(מעוז בצד השמאלי של התמונה עם בארי שלנו על הכתפיים)
ראיינו בפודקאסט של 'ישראל היום' את ההורים אלעד וצורית מספרים על מעוז אחרי שנפל בקרב… אם אתם רוצים לשמוע את הזוג המיוחד הזה כאן הקישור ♥
משפחת פניגשטיין הם משפחה מצחיקה וקלילה. באמצע השבעה ראיינו את אלעד לערוץ 14. אלעד נכנס לבית ואמר "עשיתי איזה קטע על הכתב, לא נראה לי הוא הבין מאיפה נפלתי, אמנם זה היה רק באוזניה, אבל שמעתי שהיה שקט של הלם"
אלעד פניגשטיין האגדה, התחיל ראיון עם בדיחה, בשבעה של מעוז הבן שלו, ואפילו המאריין לא הצליח להישאר רציני:
בסרטון הבא, דוד יאיר מהצוות של מעוז, שלחם איתו בסדיר ובמילואים יחד, מספר עליו בכנס צבאי:
מעוז פניגשטיין נפל ביום שלישי בבוקר, ז' טבת 19.12.2023 במהלך פעילות בג'באליה- עזה.
(הוא הועלה לדרגת רס"ר לאחר נופלו, וזה מצויין בסוגריים כי זה לא ממש עניין אותו)
מעוז היה חבר. איש תורה ועמל. אוהב הארץ ואוהב החיים.
יהי זכרו ברוך.
